אסרטיביות

הגברת האסרטיביות אצל ילדה עם אוטיזם בגיל טרום ההתבגרות

באמצעות למידה מזדמנת במסגרת תוכנית טיפול ביתית

גילי יהב BCBA

תקציר

קושי בהצגת אסרטיביות בעת אינטראקציה חברתית מאפיין ילדים רבים המאובחנים עם ASD. אסרטיביות הינה מיומנות הכרחית לצורך הסתגלות ושילוב בחברה. ילד המתקשה בהצגת אסרטיביות בעיתוי הנכון, עשוי לחוות תסכולים רבים ולעבור תהליך של הכחדה לניסיונות לעימות חברתי יעיל וויתור על הבעת רצונותיו. ילדה בת 8:10, המאובחנת עם אוטיזם, הציגה קושי בתחום החברתי- תקשורתי בשימוש באסרטיביות. ניסיונות ללמידה מזדמנת טבעית ולא מתוכננת לחשוף אותה להצגת המיומנות לא הביאו להקניית ההתנהגות. במסגרת התערבות התנהגותית אינטנסיבית של הילדה, שולב תרגול של הצגת אסרטיביות בסיטואציה חברתית. דרך הלמידה מאופיינת בלמידה מזדמנת מתוכננת. ההתערבות הכילה מאפיינים של  התערבות באירוע המקדים, סיוע בזמן אמת, תרגול תסריטים ושימוש במערך מוטיבציה תומך. בעקבות הפעלת ההתערבות, הילדה מציגה אסרטיביות בסיטואציות מגוונות ומשתנות ובהכללה לסביבות שונות.

נבדק

ילדה בת 8:10, מאובחנת עם אוטיזם ומטופלת בתוכנית התערבות התנהגותית ביתית החל מגיל 3:4. כיום הילדה לומדת בכיתת תקשורת בבית ספר רגיל , משולבת באופן חלקי בכיתות הרגילות בבית הספר ומטופלת באופן פרטני בשעות אחר הצהריים בביתה. התוכנית הטיפולית מבוססת ברובה על למידה מזדמנת מתוכננת ומטפלת בנושאים אקדמיים, כישורי חיים, כישורי שיחה ותקשורת ומיומנויות חברתיות. הילדה בעלת כישורי שפה התואמים את גילה עם איחור קל ומנהלת אינטראקציות חברתיות בסיסיות עם ילדים. טרם הצגת ההתערבות נראה כי היא מתקשה להציג תגובות אסרטיביות בסיטואציות חברתיות מורכבות.

התערבות

מטרת ההתערבות הייתה להקנות ולהגביר תגובות אסרטיביות. תגובה אסרטיבית הוגדרה כתגובה מילולית יזומה ו/ או כתגובה לגירויים אשר מוצגים מהסביבה תוך שימוש בעוצמת קול, אינטונציה ומימיקה תואמים סיטואציה. בנוסף, תגובה אסרטיבית תיחשב ככזו במידה והילדה תציג תגובה פיזית ו/או באמצעות מחוות גוף לצורך הבעת רצונותיה ועמידה על דעתה. דוגמאות להתנהגות אסרטיבית: 1. מתחילים במשחק. הילדה מכריזה “אני ראשונה!”. המטפל: “לא! אני ראשון”. הילדה באסרטיביות: “לא. אני מתחילה! אני אמרתי ראשונה!”   2. מטפל נוגע לילדה בכתף ולא מפסיק. הילדה: “תפסיק”. המטפל: “לא בא לי”. הילדה באסרטיביות: “תפסיק! זה לא נעים לי!”.

חבילת הטיפול כללה: 1. התערבות באירועים המקדימים על ידי הגדרת ציפיות והכנה למצב חברתי מאתגר הדורש אסרטיביות. 2. סיוע מילולי בזמן אמת בעת התרחשות חברתית מורכבת. 3. תרגול תסריטים מוגדרים מראש מספר פעמים ביום על פי סיטואציות נפוצות מחיי היומיום של הילדה. 4. שימוש במערך מוטיבציה תומך: חיזוק חיובי באמצעות צבירת שקלים להמרה יומית וחיזוק שלילי באמצעות הסרת הגירוי האברסיבי ומתן בריחה.

תוצאות

ההתערבות נמשכה מספר שבועות אשר במהלכם ניכר שיפור משמעותי בהצגת תגובות אסרטיביות בסיטואציות חברתיות שנלמדו ובהכללה לסיטואציות מגוונות שלא נלמדו. בשלב רמת הבסיס ההתנהגות לא הוצגה כלל, בתחילת ההתערבות שכיחות ההתנהגות קיימת אך נמוכה, במהלך ההתערבות ניכרה  עלייה בשכיחות ההתנהגות, וכמו כן הכללה ושיפור באיכות התגובה. שלב ההכללה לסביבה הביתית היה השלב הקשה ביותר ללמידה מאחר ובסביבה זו קיימת אינטראקציה חברתית מגוונת של הילדה עם אחיה בגילאים שונים.

סיכום ומסקנות

במהלך ההתערבות נראה שיפור יחסי בתגובות האסרטיביות של הילדה והיא החלה עושה שימוש מותאם באמירות אסרטיביות. בהמשך, נראה שיפור משמעותי בו החלה הילדה להגיב לגירויים אחרים מגירויי הלמידה והציגה תגובות אסרטיביות טבעיות יותר. ניתן ללמוד מהתערבות זו על החשיבות והיעילות בשילוב למידה מזדמנת מתוכננת, אקראית אך שיטתית, אשר מאפשרת למידה תוך הכללה בסביבה הטבעית של הילדים. כעת יש לפנות ללמידה של תגובות אסרטיביות משוכללות ואיכותיות יותר ולפיתוח מיומנות עימות חברתי מותאמת גיל.