בתחילתה של שנת 2019 נערך כנס מס’ 22 של העמותה הישראלית להתפתחות הילד ושיקומו בשיתוף משרד הבריאות.
העמותה הישראלית להתפתחות הילד ושיקומו הוקמה בשנת 1991 בידי מס’ רופאים ומנהלי מכונים העוסקים בתחום התפתחותה ילד. מאז הקמתה שמה לה העמותה למטרה לייצג את אנשי המקצוע העוסקים בהתפתחות הילד ולספק שירותים, מידע וטיפול בילדי ישראל עם לקויות שונות ושיקומם מתוך כוונה לספק תמיכה והכוונה להורים ולילדים עצמם (מתוך אתר העמותה).
ביקרנו ביומו הראשון של הכנס מבין היומיים אך בהחלט אפשר לסכם כי מדובר בחוויה מרתקת. הכנס הפך למקום מפגש של אנשי מקצוע, הורים וכל מי שמעוניין להרחיב ידיעותיו ולהתעדכן בנעשה בארץ ובעולם בתחום התפתחות הילד. הכנס מהווה נקודה בה ניתן לנהל דיאלוג, לרכוש כלים ומיומנויות חדשות ולטעום מנושאים רבים במקביל במקום אחד.
השנה, הכנס נערך בבנייני האומה בירושלים, בליווי גשם וטמפרטורה נמוכה כיאה למקום, הגיעו מאות משתתפים מתחומי עיסוק שונים (רופאים ואחיות, קלינאיות תקשורת ומרפאות בעיסוק, פיזיותרפיסטים, דיאטניות, מנתחי התנהגות ועוד) ואפשר בהחלט לומר כי ועדת הכנס עשתה מאמצים רבים להפיק כנס מכובד ברמה גבוהה (קולינרית, עסקית, מקצועית וארגונית). בין הקפה והמאפה, הדוכנים והמציגים, הוקמו עמדות מיוחדות למיצגים מקצועיים אלקטרוניים בהם ניתן היה להתרשם מעבודות של תיאורי מקרה, מחלקות טיפוליות שתארו את העשייה או כלים חדשים בהתהוות. אחד מהמיצגים לכד את תשומת ליבי והוא עוסק בפיתוח ישראלי. בתחום הטיפול רוב הכלים שאנחנו עושים בהם שימוש הם כלים שנכתבו באנגלית ואנחנו משתמשים בהם כפי שהם או כלים מתורגמים שהותאמו לעיסוק הטיפולי כאן בישראל. מעטים הכלים שנכתבו על ידי ישראלים ועבור הקהל הישראלי לשימוש מקומי. צוות רב מקצועי בקופת חולים מאוחדת בנה שאלון מדיד שמתבסס על היבטים מוטוריים המספק תמונה תפקודית החל מגיל חמישה חודשים ועד שנה. שימוש בשאלון יהווה נדבך נוסף בדרך אל האיתור המוקדם של לקויות התפתחות בגיל הרך למרות שהקושי המוטורי אינו מהווה חלק מהקריטריונים לאבחנה.
בכנס השתתפו כמה וכמה אנשים עם צרכים מיוחדים שסיפקו הצצה מרתקת לחייהם, אפשרו לנו הקהל לחוות ביחד איתם דרך עיניהם את החיים והעבירו לנו מסר חשוב כמעט כמו כל מחקר או מאמר שדובר עליו בהרצאות המקצועיות. ראשונים היו אלו שצילמו את משתתפי הכנס והם ממרכז התעסוקה בכפר יונה, בוגרים עם צרכים מיוחדים שצילמו והפיקו מגנטים למזכרת בהפסקות בין ההרצאות. אחריהם היו הכשרונות העולים בתחום השירה כתיבה ויצירה שהופיעו על הבמה בשירה מרגשת. האחד כתב את המילים והשני הלחין ושר וברגע הזה- את כסאות הגלגלים כמעט שאי אפשר היה לראות מבעד לדמעות ההתרגשות שזלגו בקהל. אגב, זה היה אולי הכנס היחיד שבו העלייה לבמה במליאה המרכזית הייתה מובנית כדרגש לאדם עם כסא גלגלים וההולכים על שתיים היו אלו שהיו צריכים להתאים עצמם. אחרון היה פרופ’ טום שייקספיר שמלבד הייחוס המשפחתי המכובד, הציג בפנינו את משנתו לחיים, את הדרך בה גדל ואת תהליך השילוב בחברה כפי שהוא רואה אותו כאדם עם מוגבלות. הרצאה חובה לכל מי שמתאפשר לו, כמשולבים ומשלבים בחברה.
הנושאים שדובר בכנס היו- מהתפתחות פגים, התפתחות מוטורית, בעיות אכילה ותזונה, שיקום פיזיקלי, אבחון רפואי וגנטיקה, אוטיזם ולקויות תקשורת, הנגשה ותקשורת תומכת חליפית ועוד רבים. היו גם כמה אורחי כבוד כמו ח”כ אורלי לוי אבקסיס והגב’ ליהיא לפיד שהיה חשוב לראות את מעורבותם בתחום של ילדים עם צרכים מיוחדים.
לאחר סדרת הרצאות המליאה התפצלו המשתתפים לכמה מושבים מקבילים ונצפו כאלו שהתקשו לבחור ודילגו בין מושב למושב כי הכל היה באמת מעניין. בהתאם למידת החדשנות של המחקר או מידת העניין של המציג ניתן היה למנות את מספר הטלפונים הניידים שהורמו באוויר לצלם את המסך וברי המזל חזרו עם גלריית תמונות עשירה ומרתקת הביתה לקריאת המשך. לנסות ולסכם אם כך את ההיבטים המעניינים ביותר יהיה קשה ומאתגר ואולי אף חוטא לאמת ולכן מראש הסליחה אבל כמה נושאים שהוצגו ונרצה לסקר לפניכם:
אהבנו גם את הציטוט של ד”ר לידיה גביס, יו”ר הכנס בדברי הפתיחה שלה, לזכרו של הסופר הדגול עמוס עוז ז”ל, מתוך “סיפור על אהבה וחושך”: “התורשה וגם הסביבה שחינכה אותנו וגם המעמד החברתי, כל אלה הם כמו קלפים שאותם מחלקים לך באופן עיוור לפני התחלת המשחק. בזה אין שום חופש: העולם נותן ואתה פשוט לוקח את מה שנתנו לך, בלי שום אפשרות לבחור. אבל השאלה היא מה כל אחד עושה בכלים שחילקו לו? הלא יש מי שמשחק באופן יוצא מן הכלל בקלפים לא כל כך טובים, ויש מי שבדיוק להיפך-מבזבז ומפסיד הכול אפילו בקלפים נפלאים. וזהו כל החופש שלנו: החופש איך לשחק בקלפים שחילקו לנו. אבל גם החופש איך לשחק, תלוי באופן אירוני במזל של כל אחד, בסבלנות, בתבונה, באינטואיציה, בהעזה”. שחקו טוב בקלפים שלכם!
מאת: גילי יהב.