מה מתאים לו-חינוך מיוחד או חינוך רגיל?

המחקרים המעודכנים מצביעים על יחס של 1:68 להולדת ילד שיאובחן על הספקטרום האוטיסטי (ASD). אין חולק כי אבחון הילד מוליד עימו שינוי סדרי עדיפויות ושינויים מכורח שמשפיעים על בני המשפחה ועל מקורביהם. אחת הדילמות המשמעותיות איתה מתבקשת משפחת הילד להתמודד עם הגיעו לגיל חינוך חובה היא שאלת המסגרת החינוכית המתאימה לצרכיו.

בפני המשפחה עומדות שתי אפשריות מרכזיות- מסגרת חינוך מיוחד או מסגרת חינוך רגיל דרך שילוב יחידני. במאמר זה נעמוד על ההבדלים ביניהם ונציג את היתרונות בכל אחת מן האפשרויות.

מערכת החינוך בישראל מגדירה כי ילד מגיל 3 רשאי אך אינו חייב להתחיל לימודיו במסגרת חינוך ציבורית, בהגיעו לגיל 5 חייב לעשות כן. מכאן שהוריו של ילד שאובחן עם ASD יכולים תיאורטית להשהות את ההחלטה היכן לשבצו עד גיל 5, בגיל זה הפערים ההתפתחותיים מובהקים יותר ומרחב הטעות בשיבוצו במסגרת המתאימה לו קטן יותר.

ב”רגע האמת” קרי, כאשר מגיע זמנו של הילד להשתבץ במערכת החינוך הציבורית מוזמנים בני המשפחה לוועדת השמה. בוועדה זו נציגים רלוונטיים ממשרד החינוך ומהרשות המקומית בה מתגורר הילד. מטרת הוועדה היא להחליט לאיזה מסגרת חינוכית (גנית או בית ספרית) ישובץ הילד-חנ”מ או חינוך רגיל בליווי משלבת (סייעת אישית בעגה אחרת). למשפחה ולצוות המטפל (במידה ויש) ישנו משקל אשר יכול להכריע את הכף.

ילדים המקבלים שיבוץ במסגרת חינוך רגילה באמצעות שילוב יחידני יוזמנו לוועדה נוספת הקרויה “וועדת שילוב”. הרכב וועדת השילוב דומה להרכב וועדת ההשמה אך כעת מטרת הוועדה היא “לתפור” חבילת שילוב ספציפית לצרכיו של הילד. הוועדה תקבע מהי כמות השעות בהן זכאי הילד למשלבת (טווח של 10-31 שעות בשבוע), כך גם לגבי שעות מנחת השילוב והאם זכאי לשירותים פרא-רפואיים נוספים וכמה. ילדים המקבלים שיבוץ במסגרת חנ”מ פטורים מוועדה זו ומוזמנים באופן אוטומטי למסגרת החינוכית המתאימה ביותר לצרכיהם הכוללת בין השאר טיפולים פרא-רפואיים.

כיצד הדברים מתרחשים הלכה למעשה?

אין ספק כי ההליך הפורמאלי שתואר חשוב ויש לבצעו “ע”פ הספר”, עם זאת יש לפעול באסרטיביות ובכל האמצעים העומדים לרשות המשפחה על מנת לקבל בסוף ההליך את התוצאה הרצויה והנכונה לילד.

עם סיום הוועדות ובהנחה כי הילד שובץ לחינוך רגיל באמצעות שילוב יחידני, מוטל על הרשות המקומית לאתר סייעת בעלת כישורים הולמים לביצוע המשימה. בפועל, לא פעם ישנו חוסר במשלבות בכלל ובעלות כישורים מתאימים בפרט. מאחר וחשיבות המשלבת היא קריטית להצלחת הפרויקט מוצאים עצמם הורים רבים מגייסים באופן עצמאי משלבת איכותית לביצוע המשימה. בעיה זו קיימת לעיתים גם באיוש תפקיד מנחת השילוב שעליה מוטל לבנות את תוכנית השילוב ולפקח כי מתקדמת כמצופה.

אז מה כדאי יותר חינוך מיוחד או שילוב בחינוך רגיל?

ברור לכל כי אין תשובה חד משמעית באשר למסלול הנכון ביותר. ההתאמה נגזרת מפרמטרים רבים שלעיתים אינם בשליטת הילד ו/או המשפחה, עם זאת ידע הוא כוח גם בתחום תוכן זה ויש להכיר את הספרות המחקרית העוסקת באבחנה בין שתי האפשרויות ומנסה לסייע בהכרעה האישית של כל ילד. לדוגמא, מחקרים מראים כי אין יתרון ברכישת יכולות אקדמיות ושפתיות בכיתה מיוחדת לעומת בכיתה רגילה. (Harrower, 1999; Harris et al., 1990). עוד נמצא כי השמה בלבד בכיתה רגילה אינה מבטיחה הצלחה ואינה מספקת לילד המיוחד. (Roeyers, 96; Laushey, 2000 ) וזה אומר כי ישנה חשיבות גדולה למקצועיות הצוות המטפל והמשלבת המיישמת את התוכנית.

להלן טבלה חלקית של יתרונותיהם של שתי האפשריות אשר יכולה לסייע להורים בעת קבלת ההחלטה:

עם זאת ולאור ניסיוננו בשילוב ילדים רבים במסגרת החינוך הרגיל  ניתן לומר כי במידה והילד צעיר ומציג מיומנות בסיסית של למידה מהסביבה, שפה ותקשורת ראשונית אזי כדאי יהיה לשאוף לשלבו במסגרת החינוך הרגילה לצד משלבת. בנוסף, יש לשלב בהחלטה גורלית זו גם את המחקרים החד משמעיים המצביעים על יעילות מוגברת לקידום ושיפור הסתגלותו של הילד בחברה, ככל שהטיפול הוא מוקדם ואינטנסיבי.

*המאמר נוסח בלשון זכר לצורך נוחות הכתיבה אך מתייחס לשני המינים.