“מי יודע באמת מתי הופיע הסימן הראשון לכך שאן מרי מתחילה לגלוש מאתנו באיטיות לעבר עולמה? האם זה היה במהלך אותה מסיבת יום הולדת? לפניה? ואחריה? אני מניחה שהשאלה הנכונה היא מתי אנחנו שמנו לב לסימן הזה? דברים נוטים להתבהר בדיעבד ולא בזמן שעוברים אותם.”

כאשר ילדתה הקטנה איבדה את המילים שידעה, בכתה ללא הפסק, והראתה חוסר עניין מוחלט בסובבים אותה, קת’רין מוריס הבינה כי משהו אינו כשורה. האבחנה נקבעה: אוטיזם. לאחר שהתעשתה וסיימה להאשים את עצמה וסובביה במצבה של אן-מרי החליטה לצאת למסע לעבר ניצחון האוטיזם.

“השמיעי קולך” הוא מסוג הספרים הנכנסים ישר ללב ומעניקים תקווה גדולה ומוכיחים כי בהחלט יש מה לעשות ויש לאן לשאוף. מסעה של קתרין ומשפחתה משמש עד היום כזרקור המאיר את הדרך להורים לאחר אבחון ילדם ומצייר בפניהם עתיד אפשרי ומלא תקוות.